הסמכות לדון בטענה של "הגנה מן הצדק

רקע

1. המבקשים, שני עובדים של עיריית רמלה - האחד יו"ר ועד העובדים )המבקש 1 - להלן:
מר שלום( והאחר חבר ועד העובדים )המבקש 2 - להלן: מר אסולין(, הגישו בקשה לסעדים
ארעיים וזמניים להורות לעיריית רמלה, לראש העיר וליועץ המשפטי של העיריה "להקפיא את
התובענות המשמעתיות שהוגשו בעניינם של העובדים" לבית הדין למשמעת של עובדי הרשויות
המקומיות הפועל מכוחו של חוק הרשויות המקומיות )משמעת(, התשל"ח - 1978 )להלן - חוק
המשמעת(.

יחד עם הבקשה לסעדים זמניים הוגשה תובענה עיקרית שהסעדים המבוקשים בה זהים לסעדים
הזמניים. בנוסף נתבקש סעד הצהרתי לפיו "התובענות המשמעתיות הוגשו כנגד המבקשים בשל
פעילותם בועד ובמטרה לפגוע בחופש ההתאגדות". מאחר ומדובר בסעד שהוא נדבך בסעד של
ביטול התובענות נתייחס ככלול בסעד של הביטול, ומכאן נתייחס לכל הסעדים המבוקשים כאל
סעד של ביטול התובענה המשמעתית ]1[.